הקראטה מציע לקראטה-קה הרבה דרכים לביטוי עצמי. בכל דרך, המתמיד באימונים המפרכים ובמשמעת הנוקשה, מגיע להכרה שהקראטה הוא הרבה יותר מספורט של מגע גופני כמו אגרוף או היאבקות. בעמקי עומקה דומה אמנות זו למעמקי האוקיאנוס – צלולה ורגועה (Funakoshi, 1973 ).
לקראטה פנים רבות. פן אחד שלו הוא אמנות של טכניקות להגנה עצמית. ישנם אנשים המחשיבים פן זה בתור הפן היחידי של הקראטה. טבעי, איפא, שאנשים המדגישים רק את הפן הפיזיולוגי של הקראטה, ואשר מעמידים את הניצחון בתחרויות בראש רשימת המטרות שלהם, לא רואים בקראטה דרך לחינוך ולעיצוב האופי. מהו, אם כן, הקראטה ? ומהי דרך הקראטה ( DO=דרך) ?
הקראטה עבר במשך אלף שנה גלגולים רבים עד שהגיע להיראות כפי שהוא נראה כיום. במשך מאות שנים היחס אל אמנות הלחימה היה כאל JITSU –טכניקת לחימה (לדוגמה, KARATE-JITSU). פונקושי גיצ'ין, אבי שיטת הקראטה המודרני, המיר את המילה JITSU במילה DO – דרך (לדוגמה, KARATE-DO – דרך היד הריקה). השינוי מ- JITSU ל- DO התרחש גם באומנויות הלחימה היפניות האחרות. בכך טמון כל שינוי התפיסה של מהות הקראטה מעיסוק שמטרתו הייתה התמקדות בטכניקות לחימה לעיסוק שמטרתו התמקדות בקראטה כדרך חיים.
בשנת 1935 פרסם פונקושי את המהדורה הראשונה לספרו KARATE-DO KYOHAN Funakoshi, 1973 ). הספר בנוי כמקור לבניית האישיות ומכיל הסבר על התוכן הרוחני, הנפשי והחינוכי של הקראטה. תלמידו הבכיר של פונקושי, המורה הדגול מוסוטשי נקיאמה, השלים את תוכנם של ספריו של פונקושי והתאים אותם לזמן המודרני (Nakayama, 1966 ). לדבריו של נקיאמה, הדבר שהניע אותו לפרסם ספר המבהיר את גישתו של מורו ורבו פונקושי היה העובדה המצערת (לדעתו) שקראטה זוכה לפופולריות דווקא כספורט. נקיאמה כותב : "יש להשקיף על הקראטה מעמדה הרבה יותר רחבה. המטרה הנעלה של הקראטה צריכה להיות רכישה והתפתחות של אופי מוסרי דרך אימונים קשים והתמדה" (Nakayama, 1966). המטרה היא פיתוח האופי. האימונים והטכניקות הם רק האמצעי, הדרך (DO ).